אייס שוקו טעים

גם היום, כמו בכל פעם שאני יוצא הביתה מהבסיס, נאלצתי לרוץ כמו צ'יטה בעלת רגל אחת ושלוש עיניים [יש כאלה באפריקה] מתחנת האוטובוס לתחנת הרכבת תוך כדי מאבקים בתיק שיפסיק לחבוט לי בגב ובעצמי שלא לקלל [בכל זאת יומיים אחרי יום כיפור] את אגד או הרכבת [או את הדביל שלא השקיע מספיק מחשבה לתזמן אותם ככה שאני לא אצטרך לרוץ כל פעם] על היעדר התיאום ביניהם.  בניגוד לבדרך כלל,היום צצו לי באורח פלא 3 דקות פגרה בין זמן הגעת האוטובוס לזמן יציאת הרכבת [אולי בגלל שהרוח היתה עם כיוון הריצה שלי? מי יודע..].

הרשו לי להציג בפניכם משוואה פשוטה בעלת שלושה נעלמים:

1. חייל רעב בשעת בוקר מוקדמת.

2. 3 דקות פנויות.

3. סניף של ארומה הממוקם בדיוק בין שתי התחנות.

[לתוצאה תנסו להגיע לבד..]

אז אני נכנס לארומה אחרי ריצה של לפחות 26 מטרים, מתנשף, מזיע, נודף ריח ירוק [אף פעם לא הרחתם מריח ירוק? זה יגיע כשאתם הכי פחות תצפו לזה..], מניח את התיק ויורה / יורק / מחרחר לעבר המוכרת: "יש מצב לאייס שוקו וקרואסון חמאה ב3 דקות? חררר" ואז, בלי טיפת בושה, היא עונה לי את צמד המילים הכי חסרות תאקט שהיא יכלה לחשוב עליהן: "רק דקה…". "אבל יש לי רק 3……" ממלמל בעצבים מתחת לשפם. "שתי דקות וזה מוכן!" היא אומרת בחיוך מתורגל. "דניאל רוצה אייס-שוקו…" אני אומר לעצמי וממשיך לחכות.

שונא את ארומה! לא קונה שם יותר [לפחות עד מחר] ולדעתי צריך להקים קבוצה בפייסבוק לכל מי ששונא אותם וממשיך לקנות  אצליהם רק בגלל האייס שוקו. אבל למקרה ואתם תוהים / בוהים בשאלה במסך / מנסים להסדיר את הנשימה מרוב מתח, אמנם פיספסתי את הרכבת, אבל האייס שוקו היה סוף-הדרך!

כתיבת תגובה לבטל